התמודדות עם אובדן
החיבוק הראשון של לילי וקופר
קופר וטוני היו אחים וחברים הכי טובים, בלתי נפרדים, מלאי מרץ וחובבי משחקים והרפתקאות. ואז, בגיל שנתיים, טוני חלה ומת במפתיע.
קופר הגיב בשברון לב והתחיל להתבודד. את רוב זמנו העביר לבד בחדר, הפסיק להתלטף, בקושי שיחק ופיתח פחדים מאנשים ומרעשים.
כשהגורה לילי הצטרפה למשפחה קופר הפגין כלפיה אדישות וחוסר עניין. מדי פעם כשניסתה להתקרב או לשחק איתו היה הודף אותה בעדינות ושומר מרחק.
שלושה שבועות לאחר הגעתה של לילי, כשנראה שהפחדים של קופר וההסתגרות שלו בעצמו רק מחמירים, הגעתי אליו לאבחון.
ניכר היה שבנוסף לאבל על אחיו איבד קופר לא מעט מהתעוזה והבטחון שלו, שנבנו בתוך המציאות היחידה שהכיר מיומו הראשון: הוא ואחיו ביחד.
נתתי לקופר בקבוקון טרנקיל - הפורמולה שלנו להרגעה וטיפול בטראומה.
לאחר ארבעה ימי טיפול קיבלתי את התמונה המושלמת הזו עם ההודעה הבאה:
"הי מורן, יש שיפור משמעותי בהתנהגות של קופר! שנינו שמנו לב! הוא הרבה פחות מסתגר בחדר, בא ויושב לידי ורוצה ליטופים, הוא משחק עם אנרגיות הרבה יותר גבוהות, ואפילו יש שיפור באינטראקציה עם לילי! אתמול הם ישנו ביחד והתחבקו."
